מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כדור

פסק דין

1.בפני תביעה כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעות לטענתן, כתוצאה מתאונה דרכים שארעה ביום 29.1.12 בין רכב התובעת 2 מסוג פולקסווגן מ.ר. 6263876 (להלן "הפולקסווגן") לבין רכב הנתבע מסוג טנדר טויוטה מ.ר. 8981371 (להלן "טנדר").

התובעת 1 היא חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטים לתאונה את הפולקסווגן ואשר פיצתה את התובעת 2 בגין הנזקים שנגרמו לפולקסווגן. התביעה הוגשה הן בגין נזקי התובעת 1 (תביעת שיבוב) והן בגין נזקי התובעת 2 (סכום השתתפות עצמית).

2.לטענת התובעות, התאונה ארעה כאשר הטנדר הגיח ברוורס מחניית בית במושב משמר הירדן, ופגע בצידו הקדמי ימני של הפולקסווגן.

3.בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את כל המיוחס לו בכתב התביעה, למעט העובדה כי הוא הבעלים הרשום של הטנדר, אשר לטענתו, נמצא בשימושו האישי והבלעדי של בנו , מר עמית כדור (להלן "עמית"). עפ"י הנטען, במועד התאונה הטנדר חנה בחניית ביתה של גרושת הנתבע אילנה כדור (להלן "אילנה"), אשר חזתה בפולקסווגן פוגע בטנדר. מרעש הפגיעה יצא עמית החוצה לברר את פשר הרעש. עפ"י הנטען, עמית ואילנה פגשו בשני צעירים מבוהלים שטענו בפניהם, כי לא שמו לב לנעשה בכביש הואיל והתמקדו במפה לצורך הגעה לצימר בקרבת מקום.

דיון.

4.ביום 6.11.13 העידו בפני: מטעם התובעות- נהג הפולקסווגן מר רועי בר (להלן "רועי"). מטעם הנתבע -העידו עמית ואילנה.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, עיינתי במסמכים שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

5.כבר בראשית הדברים ובטרם אבחן את נסיבות התאונה אציין, כי דין התביעה להידחות בהעדר עילת תביעה נגד הנתבע. התביעה הוגשה כנגד מר כדור גשמיאל, אשר אין חולק כי הוא הבעלים הרשום של הטנדר. עפ"י הנטען בכתב ההגנה, הרי שהנתבע כלל לא נהג בטנדר והטנדר משרת את בנו עמית וגרושתו אילנה. רועי –עד התובעות, אישר בעדותו, כי מי שנהג בטנדר היה עמית ולא טען כי נהג הטנדר היה הנתבע.ראה עמ' 3 ש' 10 לפרוטוקול:

"ברגע שקרה הפגיעה יצאנו מהרכב, עמית אותו נתבע היינו כולנו נסערים בגין התאונה".

בעדותו לא טען רועי כי נהג הרכב לא הגיע לדיון והיה ברור כי הוא מתייחס לרועי כמי שנהג, לגישתו, בטנדר. גם בסיכומיו לא טען ב"כ התובעות כי נהג הטנדר לא היה עמית. לפיכך, למרות שבכתב התביעה נטען, כי הנתבע הוא גם הבעלים וגם נהג הטנדר, הרי הן מעדות רועי והן מזניחת הטענה בסיכומים עולה, כי עילת התביעה היחידה הינה כנגד הנתבע כבעל הרכב. לעניין טענה שנזנחה בסיכומים ראה ע"א 447/92 רוט נ. אינטרקונטיננטל פד' מ"ט (2) 102 ובספרו של גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית בע"מ 281:

" ....דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשוגג,בין במתכוון),כדין טענה שנזנחה. לכן לא יתייחס ביה"מ אליה"

6.הלכה היא, כי אין די בבעלות על הרכב, כשלעצמה, כדי להקים אחריות לבעל הרכב. במקרה שבעלים של רכב מתיר את השימוש בו, תקום אחריותו רק אם תוכח רשלנותו, כגון אם התיר לאדם שאינו בעל רישיון נהיגה תקף לנהוג ברכב. עיקרון בסיסי בדיני נזיקין הוא, כי אדם אחראי לעוולתו שלו בלבד. לאור עיקרון זה, אין הנתבע אחראי לעוולתו של רועי,זאת גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובעות באשר לנסיבות התאונה.

לענין העדר אחריות לבעלים של רכב רק מעצם בעלותו, ראה דברי בית המשפט בת.א. 3746/96 אי.אס.אמ בית ספר הישראלי לנהיגה בע"מ נ' אבו יאסין עאהד, שם הפנה בית המשפט לסעיף 10 לפקודת התעבורה הקובע כי: "10.(א) לא ינהג אדם ברכב מנועי אלא הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג שניתן עפ"י פקודה זו... " (ב). בעל רכב ומי שהשליטה ברכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף קטן א' לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה ברכב בידו, אחראי בעד נהיגתו של אדם שאינו רשאי לנהוג בו, אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג בו" ובית המשפט קבע שם: "משכך הדבר הרי כפי שצוין, אחריות בעל רכב עפ"י החוק היא, לוודא שהוא נותן רשות לנהוג ברכבו רק למי שמורשה לנהוג עפ"י דין – דהיינו לבעל רישיון נהיגה תקף לנהיגת אותו סוג רכב שנאסר לנהיגה".

במקרה דנן לא נטען דבר ביחס לכשירותו של עמית לנהיגה. לא נטען וממילא לא הוכח, כי ככל שעמית נהג ברכב, נהיגתו הייתה ללא רישיון תקף, או כאילו מדובר במי שכבר ביצע בעבר תאונות רבות וכאילו הנתבע היה צריך לצפות כי נהיגתו תגרום לתאונה.

משהתביעה הוגשה אך נגד הנתבע ובהעדר טענה להתרשלותו, או טענה אחרת שיש בה כדי לקשור את הנתבע לאירוע התאונתי, דין התביעה כנגד הנתבע להידחות.

7.גם לגופם של דברים לא הרימו התובעות את נטל ההוכחה המוטל עליהן להוכיח את גרסתן.

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".